החלטה בתיק בע"א 35296-10-10

בפני בקשת המבקשת לביטול 4 דוחות חנייה (הודעות תשלום קנס) שבוצעו בעיר נתניה בין השנים 1998-2003.

המבקשת טענה כי מעולם לא קיבלה הודעה על ביצוע העבירות נשוא דוחות החנייה ומשכך לא הוכיחה המשיבה כי שלחה את כל אחת מהודעות תשלום הקנס תוך שנה מיום ביצוע כל אחת מהעבירות נשוא כל אחד מדוחות החניה ולפיכך התיישנו העבירות.

המבקשת אישרה את ביצועה של כל אחת ואחת מהעבירות נשוא כל אחד מדוחות החניה אולם ביקשה לשלם אך ורק את סכום הקנס המקורי הנקוב בכל אחד מדוחות החניה ולא את הסך של 1745 ש"ח אותו שילמה בגין דוחות חניה שהינו סכום המורכב מסכום הקנס המקורי בכל אחד מדוחות החניה סכום שצבר כפל קנס בתוספת 865 ש"ח בגין הוצאות גבייה בשל הליכי גבייה שננקטו נגדה על ידי המשיבה.

המשיבה בתגובתה בכתב לבקשה טענה כי יש לדחות בקשת המבקשת שכן פעלה היא כדין ובהתאם לחוק בעניין 4 דוחות החניה (הודעות תשלום קנס) נשוא בקשת המבקשת, דוחות חניה בגין עבירות שבוצעו ברכב המבקשת בין השנים 1998-2003 כמפורט בתדפיס דוחות החניה שצורף כנספח ג' לתגובתה בכתב לבקשה, עבירות שהמבקשת אינה חולקת על ביצוען (להלן:"דוחות החניה", "הודעות תשלום הקנס" בהתאמה).

עיינתי בבקשה באמור בה ובמצורף לה, בתגובת המשיבה לבקשה בכתב על כל המצורף לה, שמעתי טיעוני הצדדים ולאחר ששקלתי בזהירות יתרה הטיעונים כולם הגעתי למסקנה שדין בקשת המבקשת להדחות וכך אני מורה.

בהתאם לסעיף 229 (ח) לחסד"פ, מאחר והמבקשת שילמה את חובה הרי שרואים אותה כפי שנפסק לא אחת, כאילו הודתה באשמה בפני בית המשפט, הורשעה ונשאה עונשה. המבקשת לא הגישה לבית המשפט בקשה לביטול הרשעה בפלילים.

המבקשת הגישה לבית המשפט לעניינים מקומיים בקשה שעניינה "בקשה לביטול הליכים" . צודקת המשיבה בטענתה לפיה על המבקשת היה להגיש בקשה לביטול הרשעה בפלילים וזאת בהתאם לפסק הדין כפי שניתן בע"א 3758/06 יעקב שאוליאן נ' עיריית תל אביב ואין אלא להביא מדברים שנאמרו בפסק הדין זה כלשונם:

"... ברגע ששילמו את הקנס חל סעיף 229 (ח) לחסד"פ לפיו רואים את המערער כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט לעניינים מקומיים והורשע ונשא את עונשו..."

18. כך גם אין לקבל את נסיונם של המערערים לאבחן את עניינם מפסק הדין וקס, שלא מדובר בעניינם בתקיפה ישירה של ההרשעה וביטולה (שכן מבחינתם הם כופרים בכך) אלא בתביעת נזיקין על הליכי גביה שלא כדין. מדובר למעשה בתקיפה של ההרשעה (ואין זה משנה אם תקיפה ישירה או עקיפה) שכן רק אם תבוטל ההרשעה ניתן יהיה לתבוע בעוולות נזקיות בגין פעולות הגביה שנעשו בגין אותן דוחות חניה שלא שולם בגינן.

19. המערערים לא יכולים "לעצום עיניים", להתעלם מההרשעה הפלילית שקיימת לפי החוק, בין אם שילמו את הדוחות ובין אם לאו, ולהמשיך לטעון שהם כופרים בהרשעה ובדוחות ושאין כלל הרשעה ודוחות בזמן שבפועל הם לא ביקשו לבטלם ו/או להישפט אלא שילמו את הקנסות (גם אם תחת מחאה)...

20. לכן, "דרך המלך" הינה, ראשית קביעת בית המשפט לעניינים מקומיים לגבי קיומם, תוקפם והתיישנותם של הדוחות נשוא התביעה ורק אם ייקבע שהמערער 1 לא ביצע את עבירות החניה ו/או שהעבירות התיישנו וההליך הפלילי יבוטל, יוכלו המערערים לטעון את טענותיהם הנזקיות עקב פעולת הגביה שביצעו המשיבים בגין דוחות אלו.
21. ברור שיכולות להיות טענות נזקיות כלפי הרשות בגין הליכי גביה, טענות שהרשות אינה חסינה לכאורה מפניהם, אך טענות אלו צריכות להיות מנותקות מהטענה לגבי התיישנות העבירה לאי ביצוע העבירה, טענות היכולות להיטען רק עם ביטול פסק הדין המרשיע.

כך יכולות להיות לאדם טענות לגבי עצם ביצוע פעולות הגביה, גם אם הם בוצעו מכוח הוראה כדין. כך לדוגמא, אם מדובר בטענות של הפעלת כוח בלתי סביר ע"י הגובים וגרימת נזקים לרכוש ו/או לגוף במהלך ביצוע פעולות הגביה הנ"ל.

22. כך גם יכול לתקוף אדם את ביצוע פעולות הגביה בטענה שנעשו שלא על פי דין. לדוגמא פעולות גביה שנעשו בגין דוחות שבוטלו, או במקרה נשוא הערעור בו טוענים המערערים לעוולות נזקיות ונזק שנגרם להם על ידי המשיבים עקב פעולות גביה שבוצעו לאחר תשלום השיק בגין הדוחות על ידי אשתו של המערער. מדובר במקרים אלו בטענות שאינן קשורות להתיישנות עבירה ו/או ביטול ההרשעה, טענות הצריכות להתברר בבית המשפט האזרחי. לכן, המלצנו לצדדים כבר בשלב הדיון בערעור את המלצתינו כפי שהומלצה ומשלא נתקבלה (ע"י המערערים) ניתן פסק דיננו.

23. לעומת זאת, לא ניתן להעלות טענות נזקיות המהוות למעשה אצטלה לטענות המנסות לתקוף את עצם קבלת הדוח ותשלומו או אי תשלומו שהביאו להרשעה פלילית בהתאם לכך וטענות המנסות לעקוף הרשעה זו בדרך של עוולות נזיקיות בגין הליכי גביה שנעשו עקב הרשעה זו, אותה יש לבטל ראשית בבית המשפט לעניינים מקומיים כדי שניתן יהיה לתקוף את פעילות הגביה שנעשו לאכיפתה".